רם נוף בתים סקנדינביים (1988) בע"מ נ' לוי

פסק דין

ראשיתו של הליך זה בהגשת המרצת פתיחה שהגישה רם נוף בתים סקנדינביים (1988) בע"מ (להלן: "המבקשת"),העוסקת בתכנון, הכנה והגשה של בקשות להיתרי בניה של בתי עץ וכן בפיקוח וניהול ביצוע הקמתם, כנגד הגב' גלית לוי (להלן: "המשיבה"), בעלת זכויות במגרש. בין הצדדים נכרת חוזה במסגרתו הוסכם כי המבקשת תספק למשיבה בית עץ. בהמרצת הפתיחה עתרה המבקשת לשני סעדים הצהרתיים – המבקשת בקשה ליתן סעד המצהיר כי הינה בעלת החזקה במגרש, על פי הפרשנות הנכונה של סעיפי ההסכם (ובטרם שולמה מלוא התמורה החוזית); וכי על פי הפירוש הנכון של סעיף 12 להסכם המשיבה מנועה מלהכניס רצף לשם התקנת ריצוף, כל עוד לא נמסרה לה החזקה על ידי המבקשת.

המשיבה הגישה תצהיר תשובה ארוך ומפורט, ואף בקשה להשלמת תגובת המשיבה. מקריאת תגובת המשיבה עולה כי בין הצדדים נתגלעו מחלוקות שונות בעניין אופן ביצוע עבודת הבניה, טיבה, איכותה, שאלת קבלת החזקה בבית, שאלת זהות אנשי המקצוע המבצעים את העבודות בבית, האם הבית שסופק ראוי למגורים, האם המבקשת ומנהלה הינם קבלנים רשומים וההשלכות בעניין זה וכיוצא בזה.

לאחר הגשת ההמרצה, הוגשו ע"י הצדדים מספר בקשות ביניים ובכלל זה: בקשה לשחרור ציוד, בקשה למחיקת חלק מסעיפי התשובה להמרצת הפתיחה, בקשה למחיקת המרצת פתיחה ובקשה לצירוף השלמת תגובת המשיבה – נוכח הסמיכות למועד הדיון קבעתי כי החלטות אלה ידונו במעמד הצדדים.

יש לציין כי במסגרת הליך זה ניתן צו מניעה ארעי ע"י כב' הש' דן מור לגבי ביצוע עבודות הריצוף, צו שבוטל ביום 24/3/11. גם בעניין הצו הארעי/זמני התנהל מאבק עיקש בין הצדדים, כאשר כל צד מפרש באופן שונה את המצב המשפטי.

במקביל להליך זה, הוגש ע"י המשיבה תובענה כספית בסך 1,700,000 ₪ וכן סעדים לצווי עשה בין היתר לגבי אי חוקיותו ובטלותו של החוזה הנדונה בימים אלה ע"י ביהמ"ש השלום בהרצליה במסגרת 48020-07-11.

בדיון אשר התקיים היום (25/9/11) חזרה המשיבה על בקשתה למחוק את התובענה על הסף. בתמצית טוענת המשיבה שהמרצת הפתיחה הוגשה למתן צו הצהרתי מכח דיני היושר ולפיכך על בעל דין העותר לסעד הצהרתי לבוא בידיים נקיות וברמת גילוי גבוהה, עצם העובדה כי המבקשת אינה קבלן רשום המשמעות הינה כי עותרת היא לגבי חוזה שאינו חוקי. עוד טענה כי הסעד המבוקש הינו וירטואלי שנועד לשמש כמקפצה לסעד האופרטיבי הכספי. לחילופין טענה כי ההליך אינו ראוי להתברר כהליך המרצת פתיחה.

בתגובה, ציינה המבקשת בתמצית כי המרצת הפתיחה הינה על נושא מוגדר ומצומצם והוא פרשנות חוזה וכפועל יוצא תוכל לסיים את עבודות הגימור. אין מבוקש במסגרת המרצת הפתיחה סעד כספי ועל כן יש להמשיך ולברר את המרצת הפתיחה.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובררתי את המצב העובדתי בשטח נכון להיום, שוכנעתי כי תובענה זו אינה ראויה להתברר במסגרת המרצת פתיחה מהטעמים שיפורטו להלן.

המבקשת בחרה להגיש המרצת פתיחה בה היא עותרת לסעד הצהרתי. סעד הצהרתי הנו סעד שביושר, וככזה מסור לשיקול-דעתו של בית-המשפט. מקום בו מתעורר חשש לכפל התדיינות, במובן שהדיון בסעד ההצהרתי הנו פתיח בלבד לדיון בסעד האופרטיבי, בית-המשפט יימנע מלתת סעד הצהרתי (ה"פ (י-ם) 4385/05 א.ח.מ. יוני מפעלי בניה והשקעות בע"מ ואח' נ' עיריית ירושלים [פורסם בנבו]). בענייננו הסעד האופרטיבי הינו הסעד הכספי המבוקש בסופו של יום ע"י המבקשת במחלוקת בין הצדדים ובמסגרת התביעה שכנגד שבכוונתה להגיש בתיק האחר (וראו בעניין זה עדות מנהל המבקשת בדיון היום – ע"מ 8 ש' 22-24).

זאת ועוד, עסקינן במחלוקת עובדתית מורכבת, על מנת להגיע להחלטות בעניין מסירת החזקה, המשך עבודות הגימור ופרשנות החוזה בכלל, קיים צורך לברר את הראיות ולשמוע עדים ומומחים. זאת ביתר הדגשה לאור הטענות ההדדיות שהועלו בדיון היום. מה גם וקיימת מחלוקת בשאלה עקרונית ומהותית האם בית העץ ראוי למגורים או מיועד להריסה - כל צד טוען כי יש בידיו חוות דעת מומחה התומכת בטענתו בעניין זה. אכן, עצם קיומה של מחלוקת עובדתית אינו שולל את ההצדקה לניהול ההליך בדרך של המרצת פתיחה. ברם, זאת כאשר המחלוקת אינה מסובכת וניתנת לבירור במסגרת המוגבלת של הליך המרצת פתיחה (ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר [פורסם בנבו]).

בנוסף, במסגרת התשובה להמרצת הפתיחה שלובה טענת תרמית ואי חוקיות שכידוע נקבעו כטענות שאינן ראויות להתברר בהמרצת פתיחה (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, 489).

יתרה מזאת, ברי כי סוגיית פרשנות החוזה תתברר במסגרת התובענה הכספית ואיני מוצאת כל טעם לקיים שני הליכים מקבילים העוסקים בנושא אחד.

בנוסף ולחלופין, הגעתי לכלל מסקנה שלמעשה כיום הדיון בהמרצת הפתיחה הינו אקדמי בלבד ולא מעשי. לשאלות בית המשפט השיבה המשיבה בפתח הדיון שהתקיים ביום 25/9/11 כי "הבית עומד כאנדרטה" (עמ' 6 שו' 12). עוד הצהירה המשיבה כי : "הבית עומד מולנו ואיננו יכולים להכנס לבית, הוא לא גמור. אני אשאיר את הבית ככה, לא מכניסה קבלנים" (עמ' 9 שו' 5-6). מנהל המבקשת הצהיר מצידו כי הוא גורש מהבית והמשיבה אינה מאפשרת לו לבצע עבודות (עמ' 8 שו' 11-12). לשאלת בית המשפט אישר מנהל המבקשת כי הוא תיעד את מצבו של הבית , בין היתר בתמונות, ואף הכניס שני מומחים מטעמו (עמ' 8 שו' 18). מכאן – שלשאלת החזקה בבית נכון להיום אין כל משמעות. השאלות העומדות על הפרק הינן חוקיות ההסכם והאם הופר על ידי מי מהצדדים. מצבו של הבית נכון להיום מתועד, כך שלא יגרם למבקשת כל נזק בהוכחת טענותיה לגבי מצב הבית. למבקשת כמובן שמורות הטענות בעניין חובת הקטנת הנזק ומתן האפשרות לבצע תיקונים – כל זאת אם יקבע שהעבודות עד אותו שלב בוצעו כדין. מדובר בתיק "רגיל" בו מופנות טענות הדדיות בין מזמין עבודות הבנייה לספק המבצע, ואין כל מקום להמשיך ולהנציח את המצב בו עומד הבית (כך לטענת המשיבה) כאבן שאין לה הופכין.

לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על מחיקת המרצת הפתיחה. לעניין חיוב בהוצאות – סבורני כי מלכתחילה לא היה מקום להגיש את התביעה כפי שהוגשה, ומסקנה זו קיבלה חיזוק בדברי מנהל המבקשת: "הסכסוך כספי". סבורני כי התיק הוגש בדרך של המרצת פתיחה אך לשם הגשת הסעד הזמני. למעשה, לא היה כל אינטרס לדון אך ורק בשאלת פרשנות סעיפי ההסכם, כאשר היה ברור לכל שהדבר רק מהווה שלב א' במאבק – המאבק על הכסף.

משכך, ומאחר וההליך הצריך הגשת תשובה להמרצת הפתיחה (תגובה שאכן חרגה מכל פרופרוציות), וכן התקיים דיון והוגשו בקשות ביינים, בינהן הבקשה לשחרור ציוד שב"כ המבקשת חזר הימנה בתום הדיון, מצאתי מקום לחייב את המבקשת בהוצאות הכוללות את שכר טרחת ב"כ המשיבה בסכום של 5,000 ₪. התשלום יעשה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"א, 25 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: